אופרנדה: זיכרון, שכחה וזהות משפחתית

הסרט מאפשר עיסוק בזהות אישית ומשפחתית דרך סיפורו של ילד החולם להיות מוזיקאי, ובוחן את המתח בין ציפיות משפחתיות למימוש עצמי. ניתן לקיים דיון כיתתי על תקשורת במשפחה, קבלת החלטות, אחריות והשלכות., הסרט מציג מסורות זיכרון והנצחה (יום המתים) ומזמן למידה השוואתית על דרכי זיכרון משפחתי וקהילתי, ערכי כבוד למבוגרים ולדורות קודמים, והמשמעות של סיפורים משפחתיים בעיצוב זהות., ניתן להשתמש בסרט ככלי לפיתוח מיומנויות צפייה ביקורתית בקולנוע: ניתוח דמויות, קונפליקט, מסר, צבע ומוזיקה כמקדמי עלילה ורגש, ויצירת רפלקציה אישית/כתיבה בעקבות צפייה.

מיגל מסביר על חשיבות ה'אופרנדה' ביום המתים ועל הסיפור המשפחתי שמתחיל במוזיקאי הגדול שנשכח, ומדוע המוזיקה נאסרה בבית המשפחה. נדון: כיצד זיכרון (או שכחה מכוונת) יכולים לשנות את הזהות של משפחה שלמה? האם מחיקת הזיכרון מגינה עלינו או פוגעת בנו?

אולי תאהבו גם